×

×

מחלת קרוהן

מחלת קרוהן (דלקת מעיים אזורית) מוכרת גם בשמות אלאיטיס גרונולומטוס (דלקת גרגירומתית במעי הדק הסופי), אילאוקוליטיס (דלקת המעי הגס והכרכשת), היא דלקת כרונית בדפנות המעיים. המחלה פוגעת בצורה אופיינית במלוא העובי של דופן המעיים. לרוב היא מתפתחת בחלק הנמוך ביותר של המעי הדק (המעי הכריך, אליאום) ובמעי הגס, אך היא יכולה להופיע בכל חלק של דרכי העיכול, מהפה ועד לפי הטבעת, ואפילו בעור שמסביב לפי הטבעת.

בעשורים האחרונים הפכה מחלת קרוהן לנפוצה יותר הן בארצות מערביות והן בארצות מתפתחות. היא מופיעה בצורה שווה כמעט אצל גברים ונשים, נפוצה יותר אצל יהודים, ונוטה להופיע במשפחות שיש להן גם היסטוריה של קוליטיס כיבית. רוב המקרים מתחילים לפני גיל 30 ובעיקר בטווח הגילאים 14 ל- 24. בכל מקרה, המחלה פוגעת באזורים ספציפיים במעיים, לפעמים תוך דילוג על אזורים נורמליים (אזורים מדולגים), הנמצאים בתווך, בין האזורים הפגועים.

אצל 35% בקירוב מאלה הלוקים במחלת קרוהן, רק החלק הנמוך ביותר של המעי הדק (המעי הכריך) נפגע. אצל 20% בקירוב מהחולים, רק המעי הגס נפגע, ואצל 45% בקירוב, נפגעים הן המעי הכריך והן המעי הגס. הגורם למחלת קרוהן אינו ידוע אולם מחקרים שבוצעו מצביעים על שלוש אפשרויות מרכזיות: תפקוד לקוי של המערכת החיסונית, זיהום ותזונה מסוימת שגורמת להופעת המחלה.

המלצה חשובה

ישנה חשיבות עליונה לאבחון הבעיה ממנה אתם סובלים (טחורים, פיסורה, קרוהן וכדומה). אבחון שגוי עלול להוביל לטיפול לא מתאים שיחמיר את הבעיה ולכן מומלץ להתייעץ עם רופאים מומחים (פרוקטולוגים, גסטרואנטרולוגים), שידעו לאבחן ולהתאים את הטיפול המתאים. הרשמו עכשיו לבדיקה המבוצעת ע״י טובי הרופאים בישראל.

המלצה חשובה

ישנה חשיבות עליונה לאבחון הבעיה ממנה אתם סובלים (טחורים, פיסורה, קרוהן וכדומה). אבחון שגוי עלול להוביל לטיפול לא מתאים שיחמיר את הבעיה ולכן מומלץ להתייעץ עם רופאים מומחים (פרוקטולוגים, גסטרואנטרולוגים), שידעו לאבחן ולהתאים את הטיפול המתאים. הרשמו עכשיו לבדיקה המבוצעת ע״י טובי הרופאים בישראל.


תסמינים וסיבוכים של קרוהן

התסמינים המוקדמים הנפוצים ביותר במחלת קרוהן הם שלשול כרוני, התכווצויות כואבות בבטן, חום, איבוד תיאבון וירידה במשקל. הרופא עשוי להרגיש גוש בחלק התחתון של הבטן, בדרך כלל בצד הימני. סיבוכים נפוצים של הדלקת כוללים התפתחות של חסימת מעיים, תעלות מחברות אנומליות (נצורים) וכיסי זיהום מלאים במוגלה (מורסות).

אפשרית גם התפתחות נצורים (פיסטולות) המחברים בין שני חלקים שונים של המעיים. הנצורים גם מחברים לעתים את המעיים לשלפוחית השתן, או את המעיים לשטח העור, בעיקר מסביב לפי הטבעת. התנקבות של המעי הדק היא סיבוך נדיר. שהמעי הגס נפגע על ידי מחלת קרוהן, בדרך כלל יש דימום מהחלחולת. לאחר שנים רבות, הסיכון לסרטן במעי הגס גדל.

כשליש מהאנשים המפתחים מחלות קרוהן, סובלים מבעיות מסביב לפי הטבעת, בעיקר מנצורים ומסדקים (פיסורות) ברפידת הקרום הרירי של פי הטבעת. מחלת קרוהן קשורה להפרעות מסוימות הפוגעות בחלקים אחרים של הגוף כמו אבנים בכיס המרה, ספיגה לקויה של חומרים מזינים והצטברות החלבון עמילואיד ברקמות (עמילואידוזיס).

כאשר מחלת קרוהן גורמת להתפרצותם של תסמינים במערכת העיכול, החולה עלול לחוות גם דלקת במפרקים (שיגרון), דלקת בלובן העין, פצעים בפה, קשרירי עור מודלקים בזרועות וברגליים, ופצעי עור כחולים אדומים המכילים מוגלה. קורה שמחלת קרוהן אינה גורמת להתפרצותם של תסמינים במערכת העיכול, אבל החולה עלול עדיין לחוות דלקת בעמוד השדרה (דלקת שידרה מקשחת), דלקת במפרקי אגן הירכיים, דלקת בתוך העין (דלקת ענבית), דלקת בדרכי המרה.

אצל ילדים רבים הלוקים במחלת קרוהן, תסמינים במערכת העיכול כמו כאב בטן ושלשול אינם התסמינים העיקריים, ואפשר שלא יופיעו בכלל. התסמינים העיקריים הם דלקת מפרקים, חום, אנמיה או גדילה אטית. אנשים מסוימים מחלימים לחלוטין לאחר התקף בודד הפוגע במעי הדק. אולם מחלת קרוהן מתפרצת בדרך כלל במרווחים בלתי קבועים לאורך כל החיים. ההתפרצויות יכולות להיות קלות או קשות, קצרות או ארוכות. לא ידוע מדוע התסמינים באים ונעלמים, ומה מעורר את הופעתן של אפיזודות חדשות או קובע את חומרתן. הדלקת נוטה לשוב ולהופיע באותו אזור במעיים, אולם היא יכולה להתפשט לאזורים אחרים לאחר שהאזור החולה הוסר בניתוח.


איך מאבחנים מחלת קרוהן?

כל אדם המתלונן על עוויתות חוזרות ונשנות בבטן ועל שלשול חוזר ונשנה, בעיקר אם האדם נוטה לדלקת במפרקים, בעיניים או בעור עשוי עלול לסבול ממחלת קרוהן. אין בדיקת מעבדה המשמשת לזיהוי ספציפי של המחלה, אך בדיקות דם יכולות להראות אנמיה, ספירת תאי דם לבנים חריגה, רמות נמוכות של החלבון אלבומין, ואינדיקציות נוספות לדלקת.

בדיקן חוקן בריום יכולה לאתר מראה אופייני של מחלת קרוהן במעי הגס. אם האבחנה אינה עדיין חד משמעית, קולונוסקופיה (בדיקה של המעי הגס בעזרת צינור גמיש המכיל סיבים אופטיים) וביופסיה (הסרת דגימת רקמה לשם בדיקה מיקרוסקופית) עשויות לאשש את האבחנה. אף על פי שטומוגרפיה ממוחשבת (CT) יכולה להראות את השינויים בדופן המעיים ולזהות מורסות, לא נעשה בה שימוש שגרתי בבדיקה אבחונית ראשונית.


טיפול בקרוהן

עד כה לא נמצאה שום דרך לריפוי מחלת קרוהן, אך טיפולים רבים מסייעים בהפחתת הדלקת ובהקלה על התסמינים. אפשר להקל על ההתכווצויות ועל השלשול בעזרת תרופות אנטי כולינרגיות, סדיסטל, אימודיום, משרת אופיום או קודאין. את התרופות (כפסולות) בולעים לפני האוכל. שימוש בתכשירי מתילצלולוז או פסיליום מסייע לעתים למנוע גירוי בפי הטבעת על ידי הפיכת הצואה למוצקה יותר.

במקרים רבים הרופאים רושמים תרופות אנטיביוטיות רחבות טווח (תרופות שיעילות נגד סוגים רבים של חיידקים). התרופה האנטיביוטית פלג׳יל מקלה על התסמינים של מחלת קרוהן, בעיקר כאשר המחלה פוגעת במעי הגס או גורמת למורסות ולנצורים מסביב לפי הטבעת. אם משתמשים בתרופה למשך פרק זמן ארוך, פלג׳יל יכולה לפגוע בעצבים, מצב המוליך לתחושת נימול בזרועות ובידיים. תופעת לוואי זו נעלמת בדרך כלל עם הפסקת השימוש בתרופה. כאשר מפסיקים להשתמש פלג׳יל המחלה חוזרת מהר.

סולפאסאלאזין (סאלאזופירין) ותרופות אחרות הדומות מבחינה כימית יכולות לדכא דלקת קלה, בעיקר במעי הגס. אולם תרופות אלו יעילות פחות בהתפרצויות פתאומיות קשות. קורטיקוסטרואידים כמו פרדניזון מפחיתים בצורה דרמתית חום ושלשול, ובנוסף הם מקלים על הכאבים, משפרים את התאבון וגורמים להרגשה טובה. שימוש ארוך בקורטיקוסטרואידים מחולל תמיד תופעות לוואי חמורות. בדרך כלל, מינונים גבוהים משמשים לטיפול בדלקת ובתסמינים קשים, לאחר מכן המינון מופחת ויש להפסיק להשתמש בתרופה מוקדם ככל האפשר.

תרופות כמו אזתיופרין ומרקפטופרין, המשנות את פעולת המערכת החיסונית, יעילות לטיפול במחלת קרוהן שאינה מגיבה לתכשירים אחרים, בעיקר בשמירה על הפוגות למשך פרקי זמן ארוכים. חומרים אלו משפרים בצורה ניכרת את מצבו הכללי של החולה, מפחיתים את הצורך בקורטיקוסטרואידים ולעתים הם אף מרפאים נצורים. החסרון הבולט של תרופות כגון אזתיופרין ומרקפטופרין הוא פרק הזמן שצריך לעבור עד להשגת התוצאה הרצויה, לעיתים קרובות השפעתן מתחילה רק לאחר 3 עד 6 חודשים! ובגלל שתופעות הלוואי של השימוש בתרופות הללו הן קשות, יש לעקוב מקרוב אחר המטופל ולנסות ולאתר אלרגיה, דלקת בלבלב (פנראטיטיס) וספירה נמוכה של תאי דם לבנים בדם.

דיאטות קפדניות, שכל רכיב תזונתי נמדד בהן במדויק, יכולות לשפר את המצב של אנשים הלוקים בחסימות מעיים או נצורים לפחות במשך זמן קצר. תזונה נכונה מסייעת גם להתפתחות תקינה של הילדים. אפשר לנסות את הדיאטות הללו לפני ניתוח, או נוסף לניתוח. מפעם לפעם, מטופלים זקוקים להזנה תוך-ורידית או להזנת יתר, שבה ניתנים חומרים מזינים לחולים במחלה.

שהמעיים נחסמים, או כשהמורסות או הנצורים אינם נרפאים, יש צורך בניתוח. ניתוח להסרת החלקים החולים של המעיים עשוי להביא להקלה על התסמינים למשך תקופה לא מוגדרת, אך הוא אינו מרפא את המחלה. הדלקת נוטה להופיע שוב במקום החיבור של המעיים המנותחים. ניתוח שני נדרש כמעט במחצית מהמקרים. כתוצאה מכך, הניתוח נערך רק אם הופיעו סיבוכים ספציפיים או כאשר הטיפול התרופתי נכשל. ובכל זאת, רוב האנשים שעברו את הניתוח, מדווחים על שיפור באיכות חייהם לאחר הניתוח. מחלת קרוהן אינה מקצרת בדרך כלל את חיי האדם. אולם חולים מסוימים מתים כתוצאה מסרטן בדרכי העיכול, העלול להתפתח אחרי מחלת קרוהן ממושכת.