×

×

פיסטולה

פיסטולה אנאלית (Perianal Fistula) היא ערוץ קטן אשר התפתח בין הקצה של המעי הידוע בשם התעלה האנאלית או המעבר האחורי, לבין העור הקרוב לפי הטבעת.

ישנם סוגים של פיסטולות עם תעלה אחת ואחרים עם יותר מתעלה אחת כאשר הקצה שלהם יראה כמו חורים על פני העור מסביב לפי הטבעת. הפיסטולה עלולה ליצור כיב – כיס של מוגלה בגוף, הכיב או האבצס (מורסה) יורגש באופן קבוע כל אימת שעוברים חומרים בגוף כמו צואה או שתן, אשר מפריעים להחלמה ולהגלדה של הכיב.

הפיסטולה נפוצה יותר אצל אנשים עם מחלת קרוהן וקוליטיס כיבי (דלקת כיבית של המעי הגס) בערך אחד מכל 4 אנשים עם מחלת קרוהן מפתחים פיסטולה.

המלצה חשובה!

סובלים מפיסטולה ומחפשים פתרון שימנע כאבים? הרשמו עכשיו לבדיקה המבוצעת ע״י טובי הפרוקטולוגים בתחום המשתמשים בכל השיטות החדשניות והמתקדמות לריפוי הפיסטולה.


סוגי פיסטולה

הפיסטולה מופיעה בדרך כלל מסביב לאברי המין ולפי הטבעת וישנם 4 סוגים:

  1. בין עורי – זהו סוג פיסטולה פריאנלית המשתרע מהמעי עד לעור. פיסטולה הבין עורית עלולה להיגרם כתוצאה מסיבוך לאחר ניתוח. אפשר לתאר אותה כמעבר מהמעי לאזור של הניתוח ולאחר מכן לעור.
  2. בין מעי – פיסטולה הקשורה למעי.
  3. בין וגינאלי – פיסטולה שמגיעה לואגינה.
  4. בין שלפוחיתי – סוג של פיסטולה המגיע למרה. עלולה להיגרם מדלקת בדרכי השתן או ממעבר גז מהשָׁפְכָה בזמן מתן השתן.

 


מהם הגורמים לפיסטולה?

פיסטולה אנאלית Anal Fistula עלולה להתפתח לאחר כיב או אבצס שהתפרץ או במידה והאבצס לא טופל נכון. הפיסטולה עלולה גם להיגרם כתוצאה מתנאים שמשפיעים על המעיים כמו מחלות קרוהן או דלקת כיבית. חלק ניכר של אנשים עם HIV (וירוס שמתקיף את המערכת החיסונית) ואיידס מפתחים פיסטולה.

הפיסטולה האנאלית יותר נפוצה אצל גברים בעיקר בגילאים מ- 20 עד 40. לפי מחקרים שנעשו במדינות מערביות ישנם בין מקרה אחד לשלושה מקרים לכל 10,000 איש. גורמים נוספים שעלולים להוביל להתפתחות של פיסטולה הם סרטן הרקטום והמעי הגס, דלקת ריאות - דלקת בקטריאלית אשר בדרך כלל משפיעה על הריאות אך עלולה להתפזר למקומות שונים בגוף. קלמידיה – מחלה המופצת במגע מיני. סיפיליס – דלקת בקטריאלית המתפשטת במגע מיני, הזרקות סם או עירוי דם.

המלצה חשובה!

סובלים מפיסטולה ומחפשים פתרון שימנע כאבים? הרשמו עכשיו לבדיקה המבוצעת ע״י טובי הפרוקטולוגים בתחום המשתמשים בכל השיטות החדשניות והמתקדמות לריפוי הפיסטולה.


אבחון פיסטולה אנאלית

  • בדיקה פיזית - האבחון נעשה על ידי פרוקטולוג מומחה אשר יבדוק באופן ויזואלי את פי הטבעת והאזור מסביב כדי לראות סימנים פיזיים של פיסטולה. מראה הפיסטולה הוא בדרך כלל אדום, מודלק ונפוח ולעתים קרובות עם זליגת מוגלה. אם נמצא הפתח של הפיסטולה המומחה יוכל לטפל בנתיב של רביצת הפיסטולה. הנתיב שלה קשה למגע ונראה כמו חוט מתחת לעור.
  • בדיקת רקטום דיגיטלית (DRE) – בדיקה הדורשת החדרת אצבע (מכוסה בכפפה כמובן המוחדרת בעזרת ג׳ל) לפי הטבעת. הבדיקה תאפשר לרופא לגלות היכן הפתח הפנימי של הפיסטולה ובאם קיימים נתיבים משניים המסתעפים ממנה. במשך הבדיקה קרוב לוודאי שהפרוקטולוג יבקש ללחוץ את שרירי הסוגר על האצבע כדי לבחון כיצד הם עובדים. בדיקת ה- DRE תעזור כדי לקבוע את סוג הטיפול שמתבקש או איזה בדיקות נוספות נחוצות.
  • בדיקת Probe – יתכן והמומחה יצטרך להשתמש בפרוקטוסקופ (טלסקופ מיוחד עם אור בקצה) כדי להציץ לתוך הרקטום. יתכן וישתמש גם בצינורית שהיא מכשיר דק מאוד המוחדר לפיסטולה של פי הטבעת. בדיקות אלו נעשות בהרדמה מלאה.
  • אנדוסונוגרפיה אנאלית (אולטרה סאונד) – בבדיקה זו משתמשים בגלי קול בעלי תדירות גבוהה כדי ליצור תמונה של תוך הגוף, זוהי דרך מדויקת ומשתמשים בה בדרך כלל כדי לאתר את הפתח הפנימי של הפיסטולה.
  • סריקת הדמייה של תהודה מגנטית (MRI) - סורק המשתמש בשדות מגנטיים חזקים וגלי רדיו בכדי ליצור תמונה מפורטת של תוך הגוף. משתמשים בסוג זה של סריקה בדרך כלל במקרים מסובכים או במקרים של פיסטולה פריאנלית חוזרת.
  • סורק טומוגרפיה ממוחשב (CT) - ה- CT משתמש בקרני רנטגן ממוחשב בכדי ליצור תמונה מדויקת של תוך הגוף. משתמשים בשיטה זו כשישנה מחלת דלקת מעיים, כמו מחלת קרוהן כדי להעריך את התפשטות הדלקת.

טיפול בפיסטולה פריאנלית

רוב הפיסטולות האנאליות יידרשו לניתוח בגלל שרק לעתים נדירות הן נרפאות, קיימים מספר סוגים של ניתוחים שתלויים במיקומה ובמידת חומרתה. בדרך כלל החולה נשלח לביתו לאחר הניתוח כבר באותו יום, אך באם הפיסטולה קשה לטיפול יהיה צורך במספר ימי אשפוז נוספים. מטרת הניתוח היא להבריא את הפיסטולה ולהימנע מלגרום נזק לשרירי הסוגר (בריחת צואה כאשר מאבדים את השליטה על היציאה).

  • ניתוח – ניתוח פיסטולה נעשה בדרך כלל בהרדמה מלאה והחולה אינו מרגיש דבר. בהמשך נסקור חלק מסוגי הניתוחים לטיפול בפיסטולה אנאלית. סוג הניתוח שיבחר תלוי במצב הפיסטולה, בכל המקרים הרופא יסביר את התהליך לפרטיו.
  • פיסטולוטומיה – (כריתת פיסטולה בפי הטבעת) – סוג זה של ניתוח הוא הנפוץ ביותר שנמצא בשימוש מבין כל השיטות לפיסטולה אנאלית ומיושם בכ- 85% עד 95% מהמקרים. במשך הניתוח חותכים את הפתח של הפיסטולה ולכל אורכה, החל מהפתח הפנימי ועד לפתח החיצוני. המנתח יסלק מהגוף את התכולה וישטח את המקום. לאחר חודשיים הפיסטולה תחלים ותיהפך לצלקת שטוחה. כדי ליצור גישה אל הפיסטולה הרופא יחתוך מעט משריר הסוגר האנאלי, אך הדבר תלוי במיקום של הפיסטולה, בכל מקרה המנתח ישתדל כמה שפחות לפגוע בשריר הסוגר כדי למנוע בריחת צואה.
  • טכניקת סיטון – יתכן כי המנתח יעדיף את שיטת סיטון בה הוא יניח פתיל כירורגי בנתיב הפיסטולה. הפתיל יישאר למשך מספר חודשים כדי לשמור את הנתיב פתוח המאפשר ניקוז נאות לפני ההחלמה. הניתוח הזה מבוצע במידה וקיים חשש גדול לבריחת צואה כתוצאה מפגיעה בסוגר, כמו למשל כאשר הפיסטולה חוצה את הסוגר. השיטה נמצאת גם בשימוש כאשר רוצים שנתיבים משניים יחלימו לפני ביצוע של ניתוח על הנתיב הראשי, אפשר להשתמש בשיטה זו גם כדי לחלק את שריר הסוגר ולגרום להחלמה של המקום בין הניתוחים. במידה והמנתח יעדיף להשתמש בטכניקת סיטון הוא ישוחח על כך עם המטופל, שכן במקרים מסוימים יתכן ויעלה הצורך במספר ניתוחים.
  • תהליכי קידום המדף – תהליך שמיועד בעיקרו למצבים מסובכים, או כאשר קיים חשש כבד לבריחת צואה. המדף המתקדם הוא חתיכת רקמה אשר הוצאה מהרקטום או מהעור מסביב לפי הטבעת. במשך הניתוח מסירים את נתיב הפיסטולה (בתהליך הפיסטולוטומיה) והמדף המתקדם מוצמד להיכן שהיה הפתח הפנימי של הפיסטולה. שיטה זו הוכחה כיעילה בכ- 70% מהמקרים.
  • אטם ביו פרוסטטי – אטם בצורת חרוט שעשוי מרקמות אדם. משתמשים בו לחסימה של הפתח הפנימי של הפיסטולה. משתמשים גם בתפרים כדי לשמור על האטם במקום, אך את הפתח החיצוני לא אוטמים לחלוטין כך שהפיסטולה יכולה להתנקז, ורקמות חדשות צומחות מסביב לאטם כדי להבריא את המקום. מכל מקום הליך כזה עלול להוביל להיווצרות של כיב חדש או לדחיפת האטם כלפי חוץ. טרם ידוע על שיעור ההישנות לטווח רחוק של מקרי הפיסטולה לאחר ניתוח ביו פרוסטטי אך שיעור ההצלחה במיידי נמדד בכ- 80%.
  • דבק פיברין – השיטה היחידה מבין כל השיטות שתוארו שאינה מצריכה ניתוח. את דבק הפיברין מזריקים לתוך הפיסטולה כדי לאטום את הנתיב. הדבק מוזרק דרך פתח הפיסטולה ונסגר לאחר מכן בתפירה. דבק פיברין נראה כאפשרות אטרקטיבית ביותר בגלל פשטות השיטה ובטיחותה. יש לציין כי התהליך מבוצע ללא כאבים. חסרון השיטה הוא תוצאות ירודות לטווח הרחוק. מחקר בנושק הראה שכ- 77% מהטיפולים הראשונים היו מוצלחים אך לאחר 16 חודשים רק 14% החלימו לחלוטין.

לאחר ניתוח פיסטולה

לאחר הניתוח המקום יהיה חבוש עד להחלמתו של הפצע, מפעם לפעם יש לגשת לאחות כדי שתחליף את התחבושת ותבדוק את התקדמות ההחלמה, משך ההחלמה של רוב הפצעים הוא עד שישה שבועות.

יש ליצור קשר עם הרופא כאשר מופיע דימום קשה, כאב שמתגבר, אדמומיות, נפיחות או הורקה, חום גוף גבוה מ- 38 מעלות ומעלה, בחילות או הקאות, עצירות למשך יותר משלושה ימים, למרות שמשתמשים במרככי מזון ובקשיים במתן שתן.

תרופות לשיכוך כאבים - לאחר שהשפעת ההרדמה התפוגגה יתכן ויהיה צורך במשככי כאבים שניתן לרכוש ללא מרשם כמו פרסטמול, או היבופרופן, אך יש לתאם תחילה עם הרופא לפני השימוש, תמיד לקרוא את הוראות השימוש על גבי תווית התרופה. אמבטיות ישיבה חמות ככל שניתן יכולות גם הן לעמעם את הכאב, מומלץ לא להקל בכך ראש, זה עוזר.

אנטיביוטיקה – הרופא עשוי לרשום אנטיביוטיקה שיש לקחת גם לפני וגם אחרי הניתוח, מטרת האנטיביוטיקה היא הורדת הסיכון לזיהום.

סם משלשל – ברוב המקרים הרופא ימליץ על תרופה שיכולה לעזור בריקון המעיים כדי להקל על המצב בשירותים לאחר הניתוח.

חזרה לשגרה – תזדקקו למנוחה מוחלטת למשך מספר ימים ולאחר מכן צריך להימנע מישיבה ממושכת והליכה שלא לצורך. אין לשחות כאשר הפצע לא הגליד לגמרי.


סיבוכים לאחר ניתוח פיסטולה

זיהום – כל סוג של ניתוח נושא סיכון של זיהום, באם המורסה לא הוסרה לגמרי, בגלל שהניתוח נערך במספר שלבים, זיהום בנתיב (תעלה) יכול להתפשט לאזורים אחרים בגוף. במידה וזה קורה יש להתחיל במסלול של אנטיביוטיקה. במידה והזיהום חמור תזדקקו לאשפוז במהלכו תינתן אנטיביוטיקה בעירוי לווריד.

אי שליטה על סוגרים – יהיו מקרים בהם תהיה פגיעה ונזק לשריר הסוגר האנאלי, אם השריר ניזוק, המנותח עלול לאבד את השליטה על פתחי היציאה, מה שעלול להוביל לבריחת צואה בלתי נשלטת מהרקטום. הסיכויים שתופעה זו תתרחש תלויים בסוג הניתוח שעוברים ובמיקום האבצס.

במידה וכבר הייתה בריחת צואה עוד לפני הניתוח המצב יהיה חמור הרבה יותר. בריחת צואה לאחר ניתוח מסוג פיסטולוטומיה נפוצה יותר אצל נשים ואצל אנשים עם מחלת קרוהן. השיעור של אי שליטה על הסוגרים לאחר הניתוח, לפי מחקרים שנעשו, נע בין 3% עד 7% מהאנשים. לאחר שמשתמשים בטכניקת סטון אי שליטה על הסוגרים מגיע ל- 17%, ולאחר תהליך המדף המתקדם השיעור הוא בסביבות 6% עד 8%.

הופעה מחדש של פיסטולה בפי הטבעת – במקרים אחדים הפיסטולה עלולה לחזור למרות הניתוח. לאחר ניתוח פיסטולוטומיה שובה של הפיסטולה מגיעה לשיעור של 21%, ובקרב אלו שעברו תהליך המדף המתקדם ההופעה המחודשת שלה מגיעה לשיעור של 36%.