×

×

פוליפים במעי הגס

פוליפים במעי הגס ובחלחולת הם גידולים שבדרך כלל אינם סרטניים, אולם מכיוון שחלקם הם בכל זאת סרטניים, רופאים נוהגים להמליץ על הסרת כל הפוליפים מהמעי הגס והחלחולת (פי הטבעת). סרטן במעי הגס והחלחולת נפוץ במדינות מערביות.

המלצה חשובה

ישנה חשיבות עליונה לאבחון הבעיה ממנה אתם סובלים (טחורים, פיסורה, פוליפ בפי הטבעת וכדומה). אבחון שגוי עלול להוביל לטיפול לא מתאים שיחמיר את הבעיה ולכן מומלץ להתייעץ עם רופאים מומחים (פרוקטולוגים), שידעו לאבחן ולהתאים את הטיפול המתאים. הרשמו עכשיו לבדיקה המבוצעת ע״י טובי הרופאים בישראל.


מהו פוליפ במעי הגס?

פוליפ הוא גידול, בדרך כלל לא סרטני המוקם בדופן המעי החודר אל תוך המעי. פוליפים צומחים עם גבעולים או בלעדיהם, והם שונים זה מזה בגודלם בצורה ניכרת. לרוב, פוליפים מתפתחים בחלחולת ובחלק התחתון של המעי הגס. הם נפוצים פחות במקומות גבוהים יותר במעי הגס.

אצל 25 אחוזים בקירוב מהאנשים הסובלים מסרטן במעי הגס מתפתחים גם פוליפים במקומות אחרים במעי הגס. ראיות מוצקות מצביעות על כך שפוליפים אדנומטיים (בלוטיים) יהפכו לסרטניים אם יניחו להם להישאר במעי הגס. ככל שהפוליפ גדול יותר, כך גובר הסיכון להיותו סרטני.

המלצה חשובה

ישנה חשיבות עליונה לאבחון הבעיה ממנה אתם סובלים (טחורים, פיסורה, פוליפ בפי הטבעת וכדומה). אבחון שגוי עלול להוביל לטיפול לא מתאים שיחמיר את הבעיה ולכן מומלץ להתייעץ עם רופאים מומחים (פרוקטולוגים), שידעו לאבחן ולהתאים את הטיפול המתאים. הרשמו עכשיו לבדיקה המבוצעת ע״י טובי הרופאים בישראל.


תסמינים ואבחנה של פוליפים במעי הגס ובפי הטבעת

רוב הפוליפים אינם גורמים להתפתחות תסמינים. התסמין הנפוץ ביותר הוא דימום מפי הטבעת. פוליפ גדול עלול לגרום להתכווצויות, לכאב בטן או לחסימת מעיים. לעתים נדירות, פוליפ בעל גבעול ארוך נושר דרך פי הטבעת. פוליפים גדולים בעלי שלוחות דמויות אצבע (אדנומות סיסיות) עלולים להפריש מים ומלחים ולגרום בכך לשלשול מימי גדול שהתוצאה שלו יכולה לגרום לרמות אשלגן נמוכות בדם (היפוקלמיה). רבים הסיכויים שפוליפ מהסוג שתואר לעיל יהיה סרטני או שייהפך לסרטני.

במקרים רבים הפרוקטולוג מצליח למשש את הפוליפים בחלחולת בעזרת אצבע עטופה בכפפה. ניתן לאתר את הפוליפים במעי הגס גם באמצעות בדיקת סיגמואידוסקופיה שגרתית (בדיקה של החלחולת והחלק התחתון של המעי הגס בעזרת צינור גמיש המכיל סיבים אופטיים). לאחר גילוי פוליפ בסיגמואידוסקופיה מתבצעת קולונוסקופיה (בדיקה של המעי הגס בעזרת צינור גמיש המכיל סיבים אופטיים) לכל המעי הגס.

בדיקת קולונוסקופיה שנחשבת לבדיקה מקיפה ומהימנה יותר מבדיקות אחרות מבוצעת מכיוון שבמקרים רבים לנבדק יש יותר מפוליפ אחד, ומשום שפוליפ אחד או יותר עלולים להיות סרטניים חשוב לבצע בדיקה מעמיקה. בדיקת קולונוסקופיה מאפשרת לבודק ליטול דגימה שנשלחת לביופסיה מכל אזור שנראה סרטני.


הטיפול בהופעת פוליפים במעי הגס

תחילה ניתנים למטופל חומרים משלשלים ומבוצעים חוקנים שמטרתם ריקון המעיים. לאחר מכן, הפוליפים מורחקים במהלך הקולונוסקופיה תוך שימוש במכשיר חיתוך או באמצעות לולאה חשמלית. אם אין לפוליפ גבעול, או שלא ניתן להסירו במהלך הקולונוסקופיה, יש צורך בניתוח בטן.

פתולוג בוחן את הפוליפים שהוסרו. אם נמצא שהפוליפ סרטני, הטיפול תלוי בכמה גורמים. לדוגמה, הסיכון לכך שהסרטן יתפשט גבוה יותר אם הסרטן פלש לגבעול של הפוליפ או שהוא קרוב יותר לקצה החתוך. קביעת דרגת הסיכון מתבססת גם על הערכת הפתולוג לגבי מראהו המיקרוסקופי של הפוליפ.

אם הסיכון נמוך, אין צורך בטיפול נוסף. אם הסיכון גבוה, החלק הפגוע של המעי הגס מורחק בניתוח והקצוות החתוכים של המעי מחוברים מחדש. שנה לאחר שהפוליפ מורחק, כל המעי הגס נבדק בקולונוסקופיה. בדיקה כזו נשנית לאחר מכן במרווחים שנקבעים על ידי הרופא. אם בדיקה שכזו אינה אפשרית בגין היצרות המעי הגס, עשוי להתעורר צורך להשתמש בחוקן בריום. כל פוליפ חדש שמתגלה מורחק.