×

×

פרוקטיטיס (Proctitis)

פרוקטיטיס (Proctitis) הוא מצב בו נוצרת דלקת בדפנות הרקטום (חַלְחֹלֶת), הרקטום ממוקם בחלק התחתון של מערכת העיכול והוא מחבר את המעי הגס (קולון) עם פי הטבעת. הדלקת עלולה להתרחש עקב סיבות שונות ומזהים אותה על פי הסימפטומים מהם סובל המטופל (עצירות, דם בצואה, הפרשות מהרקטום ועוד).

פרוקטיטיס בדרך כלל מגיב היטב לטיפול, למעט במקרים שנגרמים עקב הֶרְפֶּס (באברי הרבייה), היות ולמעשה לא קיימת תרופה יעילה להרפס. בכל מקרה, במצבים אלו הטיפול יכול להקל על הסימפטומים ולמתן אותם ככל שהזמן עובר.

הסיבה הנפוצה לפרוטיטיס היא זיהום שנגרם כתוצאה של יחסי מין אנאליים (STI - sexually transmitted infections) כאשר המחלות הטיפוסיות של מצב זה הגורמות לפרוקטיטיס הן הרפס, זִיבָה (Gonorrhoea), כלמידה ועוד. ישנן גם מחלות שאינן עוברות במגע מיני וגורמות לפרוקטיטיס כמו זיהום מסלמונלה או שיגלה (Shigella) - בקטריות שעשויות לקונן במזון, טראומה אנו-רקטלית וחדירת חומרים כימים לפי הטבעת במהלך טיפולים שונים (חוקן למשל).

פרוקטיטיס עלול להיגרם גם עקב הקרנות (נגד סרטן הפרוסטטה, השחלה והמעי הגס) וגם משימוש באנטיביוטיקה שפוגעת ברובד החיידקים הנורמלי וגורמת להתפתחות יתר של בקטריה שנקראת Clostridium difficile המובילה לדלקת הרירית הרקטלית.

המלצה חשובה!

סובלים מעצירות, דימום רקטלי, כאבים ביציאה או מהפרשות ברקטום המלוות במוגלה? הסיבות לכך הן רבות אולם ברוב המקרים כנראה שמדובר בפרוקטיטיס. הרשמו עכשיו לבדיקה חדשנית לזיהוי התופעה ממנה אתם סובלים המבוצעת ע״י טובי הפרוקטולוגים בישראל.

המלצה חשובה!

סובלים מעצירות, דימום רקטלי, כאבים ביציאה או מהפרשות ברקטום המלוות במוגלה? הסיבות לכך הן רבות אולם ברוב המקרים כנראה שמדובר בפרוקטיטיס. הרשמו עכשיו לבדיקה חדשנית לזיהוי התופעה ממנה אתם סובלים המבוצעת ע״י טובי הפרוקטולוגים בישראל.


סימפטומים

הסימפטומים של פרוקטיטיס הם בעיקר עצירות, דימום רקטלי, כאבים ביציאה, כאבים והפרעות רקטליות או הפרשות מהרקטום שלעיתים מלוות במוגלה. עלולים להופיע גם סממנים נוספים כמו כאבי בטן או נפיחות, חום, דלקת במפשעה ובקשרי הלימפה. סממן נוסף קשה של הדלקת הוא שלפוחיות עם פצעים פתוחים מסביב לפי הטבעת הנגרמים בגלל זיהום בקטריה או וירוס. כאשר הגורם לפרוקטיטיס הוא מחלה המועברת על ידי מגע מיני כמו עַגֶּבֶת (סיפיליס), וירוס הפפילומה האנושי או כלמידיה ואחרות, הסימפטומים הם הרבה יותר חזקים.


אבחון פרוקטיטיס

ישנן מספר דרכים לאבחן פרוקטיטיס כאשר הצעד הראשון הוא מבחן פיזי ובדיקת צואה. את הדלקת ניתן לאבחן בבירור באמצעות בדיקות מעבדה של תרביות (על ידי אנדוסקופ כורתים רירית או מוגלה שנבחנת תחת מיקרוסקופ) ובדיקות אנדוסקופיה של הרקטום והמעי הגס. בבדיקות בהן עושים שימוש באנדוסקופ (רקטוסקופיה, פרוקטוסקופיה, סיגמואידוסקופיה וקולונוסקופיה גמישה), ניתן לצפות ויזואלית ברירית הרקטום.

רוב הבדיקות מצריכות הכנה וניקוי של המעי הגס (חוקן או סם משלשל). בבדיקות רואים את פנים הרקטום על מסך כאשר בחלק מהבדיקות משתמשים בגז שמרחיב את דפנות הרקטום. לעיתים נוטלים גם ביופסיה מדפנות הרקטום ומהמעי הגס (בבדיקת פרוקטוסקופיה). כאשר עולה החשד שהמקור לדלקת הוא ממגע מיני אנאלי, מבצעים גם בדיקות דם לאיתור עגבת.


טיפולים נגד פרוקטיטיס

סוג הטיפול בפרוקטיטיס נבחר בהתאם לסיבה שבגינה נוצרה הפתולוגיה, לדוגמא, כאשר המקור לפרוקטיטיס נובע עקב אלרגיה למזון, יספיק טיפול בסיסי המשנה את מרכיבי התזונה. ברוב המקרים הטיפול בפרוקטיטיס הוא עם תרופות מרשם וכאשר הזיהום נוצר עקב בקטריה הטיפול יהיה אנטיביוטי. משתמשים גם בתרופות מדכאות דלקת או בסטרואידים שנחשבים יעילים אולם הם אינם פטורים מתופעות לוואי, ולכן יש לבצע הערכת יחס המכונה ריפוי / סיכון לפני שמחליטים על טיפול בסטרואידים.

כדי להבריא את הפרוקטיטיס, מבצעים תהליכים נוספים כגון ריפוי בחום (לייזר) - טיפול להפסקת הדימום והשלשולים שנגרמים עקב הקרנות כאשר הורסים את כלי הדם החדשים ובכך מעלימים גם את הדלקת. משתמשים גם בפורמלין שנועד להפסקת הדימום, זוהי נוסחה כימית הנקראת גם פורמאלדהיד (Formaldehyde), הנמרחת על דפנות הרקטום.

במקרים אחרים וכאשר לא הושגו תוצאות בכל האמצעים שתוארו לעיל וכאשר מדובר בפרוקטיטיס כרוני, הטיפול יהפוך בחלק מהמקרים לפולשני ויצריך ניתוח כירורגי שיסיר את החלק הנגוע. רוב מקרי הפרוקטיטיס מקורם כאמור בזיהום שמועבר במגע מיני, השימוש באנטיביוטיקה לטיפול במצבים הללו נחשב יעיל במיוחד, אולם כאשר מקור הפרוקטיטיס הוא בקולטיס כיבית, מחלת קרוהן ועוד, הטיפול עשוי להימשך זמן ניכר ולכן היו סבלניים.


מעקב ומניעה

מעקב לאחר הטיפול הוא חלק אינטגרלי מסך כל התהליך, אסור להפסיק אנטיביוטיקה במהלך הטיפול ללא התייעצות עם הרופא המטפל וגם יש להימנע מכל מגע מיני שעלול לגרות ולהציף שוב את המחלה. חשוב להמשיך לעקוב אחר המצב ולבקר את הרופא לאחר שבוע או שבועיים כדי לוודא שהדלקת פסקה או שקיים צורך בהמשך טיפול. בכל מקרה כאשר הסממנים מחמירים, יש ליצור מיד קשר עם הרופא או לגשת למיון, תלוי בחומרת הסימפטומים.

פעולת המניעה רלוונטית במיוחד אצל אנשים המקיימים מגע אנאלי, חשוב לקיים מגע בטוח הכולל שימוש בקונדום אולם חשוב שתדעו כי למרות ההגנה עדיין ניתן ״לתפוס״ דלקת עקב טראומה אנאלית.